בעריכת הלל בן ארי
אל תתכופף תחת הביורוקרטיה. גם לא מול המרצה עם המבט המזלזל. תתייצב. יש בך מה להציע.
לפני שתגיב על כל פוסט ב״שוברים שתיקה״, תוודא שאתה יודע מתי הסמינר שלך מתחיל. הסדר מתחיל בבית. או לפחות במודל.
לא כאויב. לא כעצלן. לא ככישלון עתידי. אתה פרויקט ראוי.
זה לא מובן מאליו. מצא את האנשים שחוגגים איתך הצלחה — לא רק את הקיטורים.
המערכת תבחן אותך. תגיד תודה. ואז תלמד לדבר בעובדות ובטון יציב. זה שיעור חשוב יותר מתורת השכנוע.
אל תיפול לאשליית הצדק המוסרי כשאתה פשוט לא עשית קריאה מונחית. לדעת = כוח. ואז תבקר חופשי.
זה מפתה לבחור את הקורס ש״כולם ישנים בו״. אבל אתה פה בשביל לבנות את עצמך, לא לצאת בזול.
אל תתחנף. אל תמציא. תגיד מה באמת חשבת – מתוך אחריות, לא מתוך גחמה.
לא רק לשתות בירה ולדבר על הצבא. פינה של משמעות – גם אם זה שולחן קטן ליד המטבח.
האוניברסיטה היא לא רק דרגות. היא הזדמנות לצמיחה דרך ענווה.
המציאות בישראל קשוחה. למד לנהל את הכסף שלך, את הבריאות שלך, את הזמן שלך. כי אם אתה לא תעשה את זה – אף אחד לא יעשה במקומך.
גם כשיש שביתה, גם כשהמינוס גדל, גם כשאין כוחות. החיים לא יחכו. וזה דווקא טוב.